הילד לא מקשיב: למה הוראות לא מגיעות אליו ומה אפשר לעשות אחרת

ים על הפעמים שבהן לא הקשיב, או גם הכרה ברגעים שבהם הצליח?

1. ההורה במטבח קורא לילד שבחדר אחר: "תתחיל להתארגן". הילד ממשיך לשחק. ההוראה נזרקה לחלל לפני שהושג הקשב.

2. בדרך החוצה ההורה נותן ארבע הוראות ברצף. הילד מבצע את הראשונה ושוכח את השאר.

3. ילד שקוע במסך שומע פתאום: "עכשיו למקלחת". הקושי אינו בהכרח בהבנת המילים, אלא בעצירת פעילות מתגמלת ובמעבר לפעילות אחרת.

4. ההורה אומר: "תסדר פה כבר". לילד לא ברור אם מצופה ממנו להרים את הלגו, לפנות את הצלחת או לסדר את כל החדר.

5. אחרי כמה חזרות ההוראה הראשונה כבר אינה באמת מסמנת שהגיע הזמן לפעול. עם הזמן הילד עשוי ללמוד שהבקשה הראשונה עדיין אינה מסמנת שבאמת צריך לפעול, ורק העלייה בעוצמת הקול מסמנת שהפעם אנחנו מתכוונים לזה.

מה קורה לילד

ילדים אינם מבוגרים קטנים עם פחות ניסיון. היכולת לכוון קשב, לזכור הוראות, לעצור דחף ולעבור ממשימה למשימה מתפתחת לאורך הילדות וההתבגרות. מבוגרים מספקים בתחילה חלק מהתמיכה החיצונית שהילד עוד אינו מסוגל לספק לעצמו, ובהדרגה מעבירים אליו יותר אחריות. זהו חלק מתהליך ההתפתחות של התפקודים הניהוליים (Center on the Developing Child at Harvard University, 2014).

ההבנה הזאת אינה אומרת שאין לילד אחריות או שאין מקום לגבולות. היא משנה את השאלה. במקום לשאול רק "למה הוא לא עושה מה שאמרתי?", אפשר לשאול: "באיזה שלב בדרך לביצוע הוא נתקע?"

מה קורה להורה

גם ההורה נמצא בתוך הסיטואציה, לעיתים בשמונה בבוקר, עם תיק ביד, הודעה מהעבודה וילד נוסף שמחפש את בקבוק המים שלו.

כשהוראות חוזרות ונופלות, אנחנו נוטים לפרש זאת במהירות כחוסר כבוד, עצלנות, דווקא או זלזול. הפרשנות הזאת מעלה את העוררות שלנו, וככל שאנחנו נסערים יותר אנחנו נוטים לדבר יותר, מהר יותר ובקול חזק יותר. דווקא אז ההוראה עלולה להפוך לפחות נגישה לילד.

החיבור לארגז הכלים ההורי

כאן נפגשים כמה כלים מתוך ארגז הכלים ההורי.

רפלקטיביות הורית, כלי 2: לפני שאנחנו מייחסים כוונה להתנהגות, לבדוק מה הילד חושב, מרגיש ומסוגל לעשות כרגע.

התאמה לשלב התפתחותי, כלי 5: להתאים את אורך ההוראה, מורכבותה וכמות העצמאות ליכולת הנוכחית של הילד.

משחקיות, כלי 3: במקומות שבהם אין צורך במאבק עקרוני, לפעמים משחק, הומור או אתגר קטן מאפשרים לבצע את המעבר בקלות רבה יותר.

ממאבק לשיתוף פעולה, כלי 7: כאשר הילד הבין את ההוראה אבל מתנגד לה, אנחנו כבר לא עוסקים בקשב בלבד, אלא גם בצורך באוטונומיה, שליטה ושיתוף פעולה.

נבואה חיובית, כלי 6: כדאי להיזהר מהפיכת אירועים חוזרים לזהות קבועה. יש הבדל משמעותי בין "היה לך קשה להקשיב עכשיו" לבין "אתה אף פעם לא מקשיב".

מה אפשר לעשות אחרת

1. קודם להשיג קשב, אחר כך לתת הוראה

מה עושים: מתקרבים לילד, יורדים לגובה שלו כשמתאים, אומרים את שמו ומוודאים שיש סימן לכך שהקשב עבר אלינו. כדאי ליצור קשר חזותי או מילולי ולהיות בקרבה שמסמנת לילד שעכשיו פונים אליו.

למה זה עוזר: הוראה שניתנת מקרוב, אחרי שהילד התפנה אלינו, מתחילה מנקודת פתיחה טובה יותר מהוראה שנקראת מחדר אחר.

אפשר לומר: "אורי, אני צריכה רגע את הקשב שלך. עכשיו בבקשה תנעל נעליים."

2. לתת פעולה אחת ברורה

מה עושים: מחליפים הוראה כללית או רצף משימות בפעולה ראשונה שאפשר לראות אם בוצעה.

למה זה עוזר: זה מפחית את העומס על זיכרון העבודה ומבהיר בדיוק מה נדרש.

אפשר לומר: "שים עכשיו את הצלחת בכיור ואחר כך נמשיך."

אחרי שהפעולה הושלמה, עוברים לשלב הבא.

3. לתת זמן לעבד ולפעול

מה עושים: אחרי שביקשנו, מחכים כמה רגעים במקום להתחיל מיד לחזור על ההוראה בניסוחים שונים.

למה זה עוזר: לפעמים הילד צריך זמן כדי לעבור משמיעה לפעולה. רצף של תזכורות, שאלות והסברים מוסיף עוד מידע בדיוק כשהוא מנסה לבצע את הראשון.

אפשר לומר: "ביקשתי להכניס את הספר לתיק. אני מחכה שתעשה את זה."

4. לעשות הטרמה למעבר, לא רק להכריז עליו בזמן אמת

מה עושים: כשאפשר, נותנים הכנה קצרה לקראת המעבר ומציעים בחירה בתוך הגבול.

למה זה עוזר: המעבר מפעילות רצויה לפעילות אחרת דורש גמישות ושליטה עצמית. הכנה מראש מאפשרת לילד להתחיל להיפרד מהפעילות עוד לפני שהגיע הרגע לעצור אותה.

אפשר לומר: "בעוד שתי דקות מסיימים את המשחק והולכים להתקלח. אתה רוצה ללכת לבד או שנלך יחד?"

כאשר זה מתאים לילד ולרגע, אפשר להוסיף גם משחקיות: "נעשה את הדרך למקלחת בקפיצות צפרדע או בתחרות?"

5. לתפוס את ההקשבה כשהיא כן מתרחשת

מה עושים: שמים לב גם לרגעים שבהם הילד הצליח לעצור, להתפנות ולבצע, ולא רק לכישלונות.

למה זה עוזר: כך הילד מקבל מידע ברור על ההתנהגות שאנחנו רוצים לראות יותר, ואנחנו נמנעים מהתקבעות של הסיפור "הוא פשוט ילד שלא מקשיב".

אפשר לומר: "שמתי לב שעצרת את המשחק, הקשבת והגעת להתארגן. זה ממש עזר לנו לצאת בזמן."

שאלות להתבוננות

סיכום

לפני שמגבירים את הווליום, כדאי לדייק את המסר.

"הילד לא מקשיב" הוא לפעמים תיאור נכון של התחושה ההורית, אבל הוא עדיין לא מסביר מה קרה. כאשר אנחנו מתקרבים, משיגים קשב, מצמצמים את ההוראה, מתאימים אותה ליכולת ההתפתחותית ונותנים לילד זמן לעבור משמיעה לפעולה, אנחנו מגדילים את הסיכוי שהוא באמת יוכל לבצע את מה שביקשנו.

ואם הוא שמע, הבין, זכר ועדיין אומר "לא", לפחות עכשיו אנחנו יודעים שהגענו לשאלה אחרת. לא איך לגרום להוראה להגיע אליו, אלא איך לעבור מהתנגדות לשיתוף פעולה.

מקורות

Jaroslawska, A. J., Gathercole, S. E., Logie, M. R., & Holmes, J. (2016). Following instructions in a virtual school: Does working memory play a role? *Memory & Cognition, 44*, 580–589.

https://doi.org/10.3758/s13421-015-0579-2

Center on the Developing Child at Harvard University. (2014). *Enhancing and Practicing Executive Function Skills with Children from Infancy to Adolescence.*

https://developingchild.harvard.edu/resources/handouts-tools/activities-guide-enhancing-and-practicing-executive-function-skills/

Girard, E. I., Wallace, N. M., Kohlhoff, J. R., Morgan, S. S. J., & McNeil, C. B. (2018). *Parent Child Interaction Therapy with Toddlers: Improving Attachment and Emotion Regulation.* Springer.

https://link.springer.com/book/10.1007/978-3-319-93251-4

רוצים ליווי בבניית הכלים לבית שלכם?

פגישת ייעוץ ראשונה — 15 דקות, חינם, ללא התחייבות.