רפלקטיביות הורית

התנהגות היא מסר תקשורתי — לפני תגובה עצרו לשאול את עצמכם: ״מה הילד שלי מנסה לומר לי עכשיו?״

זיהוי מחשבות ושיום רגשות — נסו לזהות את הרגש (פחד, כעס, חוסר אונים, אשמה, בושה, דחיה, תסכול, חוסר שליטה וכו׳) שמתחת להתנהגות ולזהות מאיזה פרשנות או מחשבה היא נובעת — טיפ: רגש תמיד מסתכם במילה או שתיים בעוד כל מה שיכול להמשיך את המשפט ״אני מרגיש ש...״ הוא בעצם מחשבה.

תרגול אנושיות דרך כתיבה — גם אתם בני אדם ומחשבות, רגשות, פרשנויות וכוונות מניעים את ההתנהגות שלכם. כתבו ביומן: מה גרם לי היום לאבד סבלנות? (רמז: זה לא התנהגות הילד אלא הפרשנות שנתתי לה) — מה הרגשתי? מה חשבתי? אל תסננו, המחשבות שלנו הם בדיוק זה ״שלנו״ ואין צורך לשפוט אותן.

תיווך ושיקוף — אחרי שנשמתם ואם אתם חושבים שהבנתם מה קרה גם לכם וגם לילד — זה הזמן לתיווך, אבל זכרו: 1. אין צורך שתסבירו לו אתכם, הוא צריך שתסבירו לו אותו ובעיקר את מה שקורה לו בפנים (לא רק איך התנהג). 2. כדי שהוא באמת יוכל להירגע ואולי אף לצמוח מזה ההסבר צריך שיכיל שני חלקים: א. שיום של הרגש — name it to tame it — שיום רגשות מווסת עצמה רגשית. ב. נרמול של המחשבה או הפרשנות — להגיד למישהו שהוא כועס זה כמו לצעוק על מישהו בפאניקה שירגע. כשאנחנו משיימים רגשות עבור ילדים חשוב שהם ידעו שאפשר להבין אותם ויש בכך מידה (גם אם קטנה) של צדק. תרגלו: ״יכול להיות שאתה מרגיש___ כי___(מה שקרה)?, אני מבין את זה לגמרי״