התאמה לשלב התפתחותי

בדקו אם הציפיות שלכם מותאמות לילד שלכם — האם הן תואמות לשלב ההתפתחותי שהילד נמצא בו מבחינת התפתחות המח, ביסוס מיומנויות מקדימות (הליכה לפני ריצה) והאם הן מוצגות באופן שהוא מסוגל להבין (בגיל הרך דרך משחק יותר מהסבר למשל), ולחוות הצלחה יחסית אם יסכים לנסות?

הקפידו על תקשורת מותאמת גיל — ככל שהילד צעיר יותר יותר מגע ומשחק ופחות הסברים מילוליים. ככל שהילד בוגר יותר, יותר דיאלוג, חלוקת רעיונות ושיתוף אישי ופחות הכרעות חד משמעיות.

נסו לא להישאב לתחרות עם הסביבה — לכל ילד הקצב שלו ועלינו להתאים את עצמנו אליו. בסוף כמעט כולם לומדים ללכת, נגמלים מחיתולים, לומדים לקרוא וכו׳. החלטה לעודד מיומנות מסוימת לעיתים מצריכה גם בשלות מוחית או פיזיולוגית ועדיף שלא תתקבל על סמך שיקולים חיצוניים. לעיתים גם מקום הילודה במשפחה מטה את הציפיות — בכורים לרוב מתבקשים להיות בוגרים, אחראים ומסייעים מכפי גילם ואילו ילדי זקונים לעיתים ״מוקטנים״ ביחס ליכולתם.

ילד בן 4 שמאבד שליטה לא ׳מתנהג רע׳ — מוח ה-prefrontal cortex שלו עדיין בפיתוח. ילד בן 10 שרוצה עצמאות לא ׳חצוף׳ — הוא בדיוק בגיל הנכון להתחיל לבחון את יכולותיו.

הורים רבים מופעלים על ידי הצורך להיות הוגנים ו/או עיקביים ומנסים ״לישר קו״ בדרישות ובחופש שהם נותנים לילדים שונים בגילאים שונים — לכל ילד צרכים, חוזקות וקשיים שונים. וודאו שהדיאלוג שאתם מנהלים עם בן ה-4 ובן ה-10 שלכם נשמע אחרת וגם שעבור אותו ילד הקשר והדרישות השתנו והותאמו לאורך ההתפתחות שלו.