דלג לתוכן הראשי
מאיה פלטי | PATH-LY
מאיה פלטיPATH·LY · פסיכולוגית חינוכית
סמכות, גבולות ויצירת שיתוף פעולה

כשהילד כבר לא רוצה שנחליט בשבילו: גבולות בגיל ההתבגרות, איך מתמודדים עם התנגדות ועצמאות

גבולות בגיל ההתבגרות: עצמאות, התנגדות וקשר

מאיה פלטי · פסיכולוגית חינוכית מומחית · הספרייה

גיל ההתבגרותעצמאותהקשבה פעילה

המטרה אינה לוותר על הסמכות, אלא לעדכן אותה.

את אומרת לבת ה 14 להניח את הטלפון וללכת להתקלח. היא אפילו לא מסתכלת עלייך. ״עוד מעט״.

עוברות עשר דקות. את מזכירה שוב. ״אמרתי עוד מעט. למה את לא יכולה פשוט לעזוב אותי?״

לפני שנתיים אולי היית לוקחת את הטלפון, שולחת אותה למקלחת וזה היה נגמר. עכשיו עוד לפני שפנית היא מגלגלת עיניים, לעיתים הולכת תוך כדי שיחה או טורקת דלת בפרצוף. כל בקשה הופכת לדיון, כל הערה נתפסת כביקורת, וכל גבול מזמין משא ומתן.

כולנו יודעים ש״ככה זה הגיל הנורא הזה״ ואולי אפילו כבר התייאשת מלנסות דרכים יצירתיות להתקרב והחלטת פשוט לנשום ולהמתין שזה יעבור... אבל לפעמים השאלה היא: מה התפקיד ההתפתחותי של השלב הזה, או במילים אחרות, על מה היא מתאמנת ומה היא מנסה לפתח עכשיו?

למה זה חשוב דווקא בגיל ההתבגרות

אחת המשימות המרכזיות של גיל ההתבגרות היא לבנות בהדרגה תחושה של עצמי נפרד: מה אני חושב, מה אני רוצה, מה חשוב לי, במה אני מאמין, למה אני מסוגל, אילו החלטות שייכות לי ואיפה ההורים עדיין אחראים? (McCurdy et al., 2020).

בחינת גבולות כתרגול של עצמאות מתחילה כבר אצל פעוטות, אבל בגיל ההתבגרות היא נראית אחרת. המתבגר מבקש יותר פרטיות, יותר השפעה על זמנו, גופו, חבריו, הלבוש שלו והאופן שבו הוא מנהל את חייו.

לכן התנגדות אינה נגדכם, היא בעדו: כחלק מתהליך הגיבוש של זהות עצמית בעלת ערך ומסוגלות בעולם.

האתגר הוא לאפשר למתבגר את המרחב ההתפתחותי שהוא זקוק לו, תוך שמירה על ביטחונו הפיזי והפסיכולוגי ועל נוכחות הורית משמעותית, משפיעה ותומכת. האתגר מורכב גם משום שתפקודים ניהוליים כמו תכנון, עכבה, זיכרון עבודה, ארגון ושיקול דעת ממשיכים להתפתח לאורך גיל ההתבגרות (Tervo-Clemmens et al., 2023).

כדי שהמתבגר ימשיך לפנות אלינו, גם כשהוא חושש שלא נסכים איתו, הוא צריך לדעת ששיתוף לא ייענה מיד בהרצאה, חקירה או פתרון. כאן נכנסת הקשבה פעילה: לעצור לרגע את התגובה שלנו, להקשיב למסר בסקרנות, לנסות להבין מה הוא אומר ומה הוא מרגיש, לשקף לו את מה ששמענו ורק אחר כך לעבור לעמדה ההורית. הקשבה אינה הסכמה ואינה מבטלת את הגבול. היא אחת הדרכים לעזור לקשר להישאר פתוח גם כשאנחנו אומרים לא (Weinstein et al., 2021).

המטרה אינה לוותר על הסמכות, אלא לעדכן אותה.

אוטונומיה אינה לעשות מה שרוצים

בספרות ההתפתחותית, תמיכה באוטונומיה אינה מתוארת כהיעדר דרישות. היא כוללת מתן מקום לנקודת המבט של הילד, הסבר של ההיגיון שמאחורי דרישות כאשר בחירה אינה אפשרית, מתן בחירה כאשר היא כן אפשרית והפחתת שימוש בלחץ פסיכולוגי כדי להשיג ציות (McCurdy et al., 2020).

במילים פשוטות: אפשר לומר ״לא״ ובכל זאת לכבד אוטונומיה.

אפשר לקבוע שצריך להגיע הביתה עד שעה מסוימת בלי להשפיל מתבגרת על הבחירות שלה. אפשר להגביל מסכים ובמקביל להזמין את המתבגר להשתתף בהחלטה כיצד הגבול יתבצע. אפשר לא להסכים עם ילד ועדיין להתעניין באמת באופן שבו הוא רואה את הדברים.

שליטה פסיכולוגית הורית גבוהה יותר נמצאה קשורה לירידה יחסית ביכולת של מתבגרים לבטא אוטונומיה מול ההורה ומול חברים לאורך זמן (Hare et al., 2015).

המשמעות אינה שצריך להסכים להכול, אלא שהדרך שבה אנחנו מפעילים סמכות חשובה לא פחות מעצם קיומו של הגבול.

איך זה נראה גם כשבסך הכול הכול בסדר

חשוב לומר: המצבים הבאים שכיחים גם במשפחות שאין בהן קושי מיוחד. כאשר משפחות מגיעות להדרכה, לעיתים אותם מתחים פשוט מופיעים בעוצמה גבוהה יותר, בתדירות גבוהה יותר או סביב תחומים רבים יותר.

1

מסכים: ההורה קובע שהטלפון נשאר מחוץ לחדר בלילה. המתבגרת מתווכחת על השעה שבה זה יקרה.

2

חברים: המתבגר רוצה ללכת למסיבה שההורה חש שאינה בטוחה. הוא חווה את הסירוב כחוסר אמון.

3

לימודים: ההורה רואה עבודה שלא הוגשה ומיד מתערב. המתבגרת רוצה שהלימודים יהיו באחריותה.

4

פרטיות: הילד סוגר יותר את דלת החדר ומשתף פחות. ההורה חושש שהקשר הולך לאיבוד ומתחיל לשאול יותר שאלות.

5

מטלות בבית: דרישה לפנות כלים הופכת לוויכוח על עצם זכותו של ההורה לומר לילד מה לעשות.

מה קורה למתבגר

המתבגר מחזיק בו זמנית שני צרכים שנראים לפעמים סותרים: הוא רוצה שנמשיך להיות שם, והוא רוצה שנפסיק לנהל אותו.

הוא עדיין זקוק למסגרת, להגנה, להתעניינות ולנוכחות שלנו, ובמקביל הוא זקוק ליותר ויותר הזדמנויות להחליט, לטעות, לשאת בתוצאות ולגלות מי הוא.

לכן כדאי לזכור: זה לא נגדי, זה בעדו! הוא לא בהכרח נלחם בהורה. לפעמים הוא נאבק כדי להרגיש שיש לו קול, השפעה וזהות משל עצמו.

ומה קורה להורה

גם אנחנו עוברים שינוי התפתחותי. התפקיד שעבד כשהילד היה בן 7 כבר לא תמיד מתאים לילד בן 14. זה יכול לעורר דאגה, אובדן שליטה, עלבון ולעיתים געגוע לילד שפעם סיפר הכול והקשיב יותר.

כאשר החרדה עולה, קל להגביר שליטה. לשאול עוד, להזכיר עוד, להסביר שוב, או לנסות לנצח בוויכוח, גם כשברור שאין בו באמת מנצחים.

כאן נכנס ״ארגז הכלים ההורי״

חמלה עצמית והורית: הסתגלות לשינויים היא תהליך הדרגתי שמצריך התבוננות, קבלה, סבלנות וכיוונונים עדינים. אלה תקפים גם בשיח הפנימי שלי עם מי שאני בוחר להיות וגם בשיח שלי עם הילד המתפתח ומשתנה.

התאמה התפתחותית: מזכירה לנו שילדים משתנים כל הזמן ומזמינה לברר מה הצורך ההתפתחותי ולהתאים את הציפייה בכל פעם למדרגה הבאה. גבול שהתאים בגיל תשע לא בהכרח צריך להישאר זהה בגיל ארבע עשרה. ככל שהיכולת גדלה, גם מרחב האחריות צריך לגדול והשיח צריך לנוע מהפעולה והשיטה לעבר המטרה החשובה.

רפלקטיביות: מאחורי ״עזבו אותי כבר״ עשויים להימצא צורך בפרטיות, בושה, עייפות, רצון בשליטה או ניסיון להרגיש גדול יותר. שווה לי לעצור ולשאול את עצמי לא רק איך אני תופס, שופט או מפרש את ההתנהגות של הילד, אלא מה הוא מנסה לספר לי על עצמו, מה הכוונה שמאחורי ההתנהגות שלו ואיך כל אחד מאיתנו מרגיש כרגע.

ממאבק לשיתוף פעולה: לא כל התנגדות דורשת הכרעה מיידית. בחלק מן המצבים אפשר לעבור מהשאלה ״מי קובע?״ לשאלה ״איזו מיומנות הוא מנסה לטפח ואיזה פתרון יענה גם על הצורך שלך וגם על האחריות שלי?״ גבולות הוריים נועדו לעודד תנועה והתנסות במרחב מוגן ובטוח, אבל לא לחסום, להשפיל, להקטין או לאלף.

זמן קסם: קשר אינו יכול להתחזק ולהתקיים רק סביב מטלות, ציונים, מסכים וציפיות. בגיל שבו מתבגרים משקיעים יותר בקבוצת השווים ולעיתים משתפים אותנו פחות, ייתכן שנצטרך ליזום ולתחזק את הזמן המשותף יותר מהצד שלנו. כשהמתבגר בוחר לשתף אותנו, זה מקום מצוין לתרגל הקשבה פעילה: פחות לפרש, לתקן, להרגיע או לפתור, ויותר להקשיב בסקרנות, לשאול שאלה פתוחה ולשקף את מה ששמענו.

מה אפשר לעשות אחרת

1. להפריד בין מה שחייב להיות גבול לבין מה שאפשר לשחרר

מה עושים: לפני שמתעקשים, שואלים אם מדובר בבטיחות, ערך משפחתי או אחריות הורית אמיתית, או פשוט בהעדפה שלנו.

אפשר לומר: ״זה לא מה שאני הייתי בוחרת, אבל זו החלטה שאת יכולה לקבל בעצמך.״

2. לתת בחירה בתוך גבול

מה עושים: משאירים את המסגרת בידינו ומאפשרים למתבגר להשפיע על הדרך.

אפשר לומר: ״הטלפון נשאר מחוץ לחדר בלילה. בואי נחליט יחד באיזו שעה הוא יוצא ואיפה הוא נטען.״

3. להקשיב כדי להבין לפני שמנסים לשכנע

מה עושים: שואלים שאלה פתוחה, מקשיבים עד הסוף ובסקרנות אמיתית, ומשקפים גם את התוכן וגם את החוויה לפני שמציגים את העמדה שלנו.

למשל: ״אם הבנתי נכון, המסיבה הזאת ממש חשובה לך כי כל החברות שלך יהיו שם ואת מפחדת להישאר בחוץ. הבנתי אותך נכון? תרצי שנחשוב יחד מה עושים עם הדאגה שלי לגבי הבטיחות?״

4. לא להיבהל מהתנגדות

מה עושים: מחזיקים את האפשרות שהילד יכול לכעוס על הגבול ועדיין להיות בקשר איתנו.

אפשר לומר: ״אני מבינה שאתה ממש לא מרוצה מההחלטה. מותר לך לכעוס עליה, ההחלטה כרגע נשארת.״

5. להעביר אחריות בהדרגה

מה עושים: מאפשרים למתבגר לנהל תחומים שבהם הוא מסוגל לשאת גם בתוצאות.

אפשר לומר: ״אני חושבת שאתה כבר יכול לנהל את זה בעצמך. אם תרצה עזרה, אני כאן.״

שאלות להתבוננות

1

באילו תחומים אני עדיין מנהלת את הילד שלי כפי שניהלתי אותו לפני כמה שנים?

2

אילו גבולות באמת חשובים לי, ואיפה אני מתקשה לשחרר בעיקר משום שקשה לי לאבד שליטה?

3

כשילדי מתנגד לי, האם אני מצליחה לשמוע את הצורך שמתחת להתנגדות?

4

האם יש מספיק רגעים בקשר שלנו שבהם אינני מתקנת, בודקת, מזכירה או מחנכת?

5

איזו יכולת אני רוצה שהמתבגר יפתח, ומה הוא צריך להתנסות בו כדי שהיכולת הזאת באמת תצמח?

סיכום

הורות למתבגרים אינה תהליך שבו אנחנו מפסיקים להחזיק גבולות. היא תהליך שבו אנחנו לומדים להחזיק אותם אחרת.

בהדרגה אנחנו עוברים מניהול להשפעה, מפתרון בעיות עבור הילד לליווי שלו כשהוא פותר אותן, ומציות כמטרה ליכולת שלו לבחור, לחשוב ולשאת באחריות.

הקשר אינו נשמר בכך שנמנע מכל מחלוקת. הוא נשמר כאשר גם בתוך מחלוקת המתבגר פוגש הורה שאומר לו, במילים ובמעשים: יש לך קול משלך, ואני עדיין כאן.

מקורות

McCurdy, A. L., Williams, K. N., Lee, G. Y., Benito-Gomez, M., & Fletcher, A. C. (2020). Measurement of parental autonomy support: A review of theoretical concerns and developmental considerations. Journal of Family Theory & Review, 12, 382–397. https://doi.org/10.1111/jftr.12389

Hare, A. L., Szwedo, D. E., Schad, M. M., & Allen, J. P. (2015). Undermining adolescent autonomy with parents and peers: The enduring implications of psychologically controlling parenting. Journal of Research on Adolescence, 25, 739–752. https://doi.org/10.1111/jora.12167

Tervo-Clemmens, B., Calabro, F. J., Parr, A. C., Fedor, J., Foran, W., & Luna, B. (2023). A canonical trajectory of executive function maturation from adolescence to adulthood. Nature Communications, 14, 6922. https://doi.org/10.1038/s41467-023-42540-8

Weinstein, N., Huo, A., & Itzchakov, G. (2021). Parental listening when adolescents self-disclose: A preregistered experimental study. Journal of Experimental Child Psychology, 209, 105178. https://doi.org/10.1016/j.jecp.2021.105178

כלים קשורים בארגז

חמלה הורית ועצמית

לקבל את עצמנו כדי לקבל את הילד

התאמה לשלב התפתחותי

לראות את הילד בגובה העיניים שלו

רפלקטיביות הורית

להבין את המסר שמאחורי ההתנהגות

ממאבק לשיתוף פעולה

ממאבק לשיתוף פעולה

זמן קסם

5-20 דקות ביום של זמן אישי — הבסיס לקשר

רוצים ליווי בבניית הכלים לבית שלכם?

פגישת ייעוץ ראשונה — 15 דקות, חינם, ללא התחייבות.

לייעוץ ראשוני חינם בוואטסאפ
← חזרה לספרייה
הכי קל פשוט לכתוב לי מה אתם צריכים