פחות לבקש יותר קשב, יותר לבנות לו תנאים

לפעמים ילד לא צריך עוד תזכורת להתרכז. הוא צריך שהמשימה והסביבה יהיו בנויות כך שיוכל להצליח.

אמרת: "תתלבש, תצחצח שיניים, תכניס את הבקבוק לתיק ואל תשכח לקחת את הנעליים של הספורט."

כעבור עשר דקות הילד עומד בחדר עם גרב אחת, בונה משהו מלגו. "מה קורה? ביקשתי ממך כבר שלוש פעמים."

הוא באמת שמע. אבל לשמוע הוראה, להחזיק את כל חלקיה בראש, לזכור מה קודם למה, להתעלם מהלגו שבדרך, להתחיל לבצע ולהישאר במשימה עד סופה הם דברים שונים לגמרי.

אצל ילדים עם ADD/ADHD וגם אצל ילדים שמתקשים בקשב, בהתארגנות או בוויסות ללא אבחנה, האתגר אינו מסתכם ביכולת "להקשיב". לעיתים הקושי נמצא בזיכרון העבודה, בהתחלת משימה, בעיכוב תגובה, בשמירה על מטרה לאורך זמן ובמעבר בין פעילויות. לכן ילד יכול להבין היטב מה מצופה ממנו ובכל זאת להתקשות להפוך את ההבנה לביצוע עקבי.

הפרעת קשב היא מצב נוירו התפתחותי המתבטא בדפוסים מתמשכים של קשיי קשב, אימפולסיביות ולעיתים פעילות יתר, המשפיעים על התפקוד ביותר מסביבה אחת. אפשר לחשוב על קשב כמסננת אשר מסייעת לבחור לאיזה מהגירויים הנתפסים ללא הפסקה ב5 החושים שלנו עלינו להתייחס ואלו לא רלוונטיים ברגע אחד נתון. כשהחורים במסננת גדולים מידי הכל נכנס כל הזמן והגריה הופכת מציפה ומקשה מאוד על בחירת נתיב להתנהלות והתמדה בו, כשהחורים קטנים מעט מאוד חודר, הילד נראה מנותק, חולם ומוסח ואינו מצליח להשאר בקשר עם המשימה. המטרה היא לא להוריד ציפיות, לבנות פיגומים:

לכן השאלה ההורית כדאי שתנוע מ: איך לגרום לילד להתרכז? אל עבר: איך להקנות הרגלים ואסטרטגיות של התארגנות וניהול עצמי באמצעות הבניית המשימה, הסביבה והתקשורת כך שיהיה לו קל יותר להצליח?

הורות תומכת קשב אינה לעשות בשביל הילד את מה שהוא יכול לעשות בעצמו. המטרה היא הפוכה. אנחנו רוצים להעביר בהדרגה יותר ויותר ניהול לילד. אבל כדי להגיע לשם, לפעמים צריך קודם להוציא חלק מהניהול אל מחוץ לראש שלו.

דוגמאות: לוח בוקר במקום לזכור שש פעולות, טיימר במקום להרגיש זמן, סל ליד הדלת במקום לזכור איפה מניחים את התיק, הוראה אחת במקום רצף של ארבע.

ה CDC ממליץ כיום להורים לילדים עם ADHD על: 1.שגרות קבועות. 2. פירוק משימות מורכבות לשלבים קטנים = הוראות קצרות וברורות. 3. הפחתת מסיחים ושימוש בהמחשות. 4. שימוש ביעדים ובחיזוקים 5. מתן מקום לפעילות גופנית.

איך זה נראה בבית?

ילד יכול לדעת להתלבש היטב ובכל זאת להתקשות להתחיל להתלבש. הוא יכול להבין את כללי הבית ובכל זאת לשכוח אותם ברגע של עוררות. הוא יכול לפתור תרגיל מורכב בחשבון ובאותו ערב לא לזכור להכניס את המחברת לתיק. הוא יכול לשבת שעה מרוכז במשחק שמעניין אותו ולהתקשות מאוד להחזיק עשר דקות במשימה שחוזרת על עצמה.

הפערים האלה עלולים לבלבל הורים: "אם הוא יכול כשמתחשק לו, סימן שהוא יכול תמיד."

אבל יכולת אינה פועלת בחלל ריק. עומס, מוטיבציה פנימית (עניין וסקרנות, תחושת אוטונומיה, שייכות וכו') וחיצונית (גמול), זמן, עייפות, מסיחים, רמת עוררות והמשוב שמגיע מהמשימה משפיעים על כמה מהיכולת תהיה זמינה ברגע נתון.

עקרונות להורות תומכת קשב

פחות מילים, פחות שלבים

במקום: "לכי להתקלח, אחר כך תאספי את החדר ותכיני את הדברים למחר." אפשר: "קודם מקלחת. כשתסיימי, בואי אליי."

פירוק משימה אינו פינוק. הוא מפחית את כמות המידע שהילד צריך להחזיק ולעבד בו זמנית.

קודם קשר, אחר כך הוראה

הוראה שנזרקת מחדר אחר צריכה להתחרות בכל מה שמעסיק את הקשב של הילד באותו רגע. לפני הוראה חשובה, כדאי להתקרב, לקרוא בשם, ליצור קשב משותף ורק אז לומר בקצרה מה צריך לעשות. קשר עין יכול לעזור כאשר הוא טבעי ונוח לילד, אבל המטרה אינה לדרוש ממנו להסתכל עלינו, אלא לוודא שהוא באמת איתנו לפני שאנחנו מדברים.

במקום לקרוא מהמטבח: "נועם, כבר אמרתי לך להתלבש!" אפשר להתקרב ולומר: "נועם, אני איתך רגע. עכשיו חולצה."

מחקר ניסויי שבו 76 הורים לבנים עם ADHD בגילים חמש עד עשר חולקו באקראי לשתי קבוצות התערבות ולקבוצת ביקורת, מצא שיצירת קשר עין ממושך יותר לפני מתן הוראה הפחיתה קשיי היענות להוראות ההורים(Kapalka, 2004).

להפוך מידע בלתי נראה למשהו שאפשר לראות

רשימת בוקר, תמונות, לוח שבועי, שעון חזותי, תזכורת ליד הדלת או קופסה קבועה לציוד יכולים לעשות עבודה שהילד מתקשה כרגע לעשות בזיכרון . במקום לומר בפעם החמישית: "מה עוד נשאר לך?" אפשר להפנות ללוח: "בוא נראה מה השלב הבא."

לעצב את המרחב, לא רק לדרוש מהילד להתעלם ממנו

אם שיעורי הבית נעשים מול טלוויזיה פתוחה, הטלפון ליד המרפק וכל הציוד מפוזר, אנחנו מבקשים ממערכת הקשב להשקיע חלק גדול מהמשאבים שלה בהתנגדות למסיחים. אפשר להפחית רעש וגירויים מיותרים, אבל גם להנגיש את הגירויים שאנחנו רוצים לעודד: שעון במקום גלוי, סל כביסה במקום שבו הבגדים נזרקים ממילא, בקבוק ליד התיק.

ה CDC מדגיש במפורש ניהול מסיחים, לצד ההתאמה האישית הנדרשת, משום שיש ילדים שדווקא תנועה או מעט מוזיקה ברקע מסייעות להם.

תנועה היא לפעמים תנאי לקשב, לא הפרעה לו

ילד שמתקשה לשבת אינו בהכרח צריך עוד אימון בישיבה. לפעמים הוא צריך לזוז לפני שנבקש ממנו לשבת.

אפשר לשלב הליכה, קפיצות, רכיבה, משחק בחוץ או משימות בית שמערבות תנועה כחלק קבוע מהיום, ובמיוחד לפני משימות הדורשות קשב ממושך.

בניסוי שכלל 202 ילדים בכיתות גן עד ב, מהם 94 ילדים עם סימנים שהעמידו אותם בסיכון ל ADHD הושוותה פעילות גופנית אירובית יומית לפני הלימודים לפעילות כיתתית יושבנית. לאחר 12 שבועות נמצאו בקבוצת הפעילות שיפורים בכמה מדדים של התנהגות ותסמיני קשב, אם כי לא בכל המדדים שנבדקו (Hoza et al., 2015).

לעבוד עם מערכת המוטיבציה

לפעמים אנחנו מציעים לילד תגמול רחוק מאוד )"אם תהיה אחראי כל השבוע..."), אבל עבור ילד שמתקשה להחזיק מטרה עתידית, סוף השבוע רחוק מאוד מהפעולה שהוא נדרש לעשות עכשיו. לעיתים משוב ברור וקרוב יותר להתנהגות יעיל יותר: "ראיתי שהתארגנת אחרי תזכורת אחת," "סיימת שני שלבים. נשאר עוד אחד."

במחקר מעבדתי ילדים עם ADHD וילדים ללא ADHD ביצעו מטלת קשב בתנאים עם תגמול על ביצוע ובתנאים ללא תגמול, בזמן שנמדדה הפעילות החשמלית במוח באמצעותEEG . תגמול שיפר היבטים מסוימים של עיבוד הגירוי ושל הערכת טעויות, והממצאים תמכו בכך שמוטיבציה יכולה להשפיע על הביצוע הקוגניטיבי של ילדים. המשמעות אינה שצריך "לשחד" ילדים, אלא שמשוב ותוצאה קרובים בזמן יכולים להיות חלק חשוב מתנאי הביצוע (Rosch & Hawk, 2013).

לבנות שגרות שחוסכות החלטות ולהתמיד בהן בעיקביות

אם בכל ערב צריך להחליט מחדש מתי מתקלחים, איפה מכינים תיק ומתי מפסיקים מסך, כל פעולה דורשת ניהול. שגרה הופכת חלק מהניהול לאוטומטי. השגרה יכולה להיות פשוטה: חוזרים הביתה, אוכלים, זזים קצת, מתארגנים, ואז מסך.

ככל שהרצף צפוי יותר, כך פחות אנרגיה נדרשת כדי לזכור ולהתחיל. ה CDC ממליץ במיוחד על לוח יומי עקבי למשימות שחוזרות מדי יום.

להתאים גם את העומס החושי

לא כל ילד עם ADHD רגיש לרעש, מגע או אור, ולא נכון להניח שיש פרופיל חושי אחד שמאפיין את כולם. אבל אצל חלק מהילדים קיימת גם תגובתיות חושית מוגברת, כלומר רגישות רבה יותר לקליטת גירויים מהחושים (זוכרים את המסננת?)- ילדים אלו זקוקים להפחתת גירויים חושיים מטרידים (כמו הנסיכה והאפונה שהיא הרגישה גם מתחת למאות מזרונים). לכן כדאי להתבונן בילד שלי: האם רעש מציף אותו? אפשר לעודד שימוש באוזניות בולמות רעש בסביבה הומה. האם הוא רגיש לבדים מסוימים? לפעמים כל מה שצריך הוא לגזור תגיות, להפוך גרביים כדי שהתפר יהיה בחוץ או לעבור לבדים צמודים או דווקא רופפים יותר...המטרה אינה לייצר סביבה סטרילית, אלא להפחית גירוי שמפריע ולמצוא גירוי שעוזר.

מה קורה לילד, ומה קורה לנו?

כאשר הילד שוב שוכח, מתפזר או לא מתחיל, קל להורה לפרש את זה כחוסר אכפתיות: "הוא פשוט לא לוקח אחריות." והילד מצדו עלול לפגוש שוב ושוב את עצמו דרך הכישלון:”אני תמיד שוכח", "אני עצלן", "אני לא מסוגל."

כאן ההתאמה עצמה נושאת מסר: הקשב שלך הוא לא אתה! אנחנו נושאים אותו בתיק הגב שלנו- הוא יכול להכביד עלינו או לשמש ככלי- לשם כך, נצטרך ללמוד איך לרתום אותו. אני לא מצפה ממך להצליח בלי תמיכה במקום שבו עדיין קשה לך, ואני גם לא מוותרת על האפשרות שתלמד.

החיבור לארגז הכלים ההורי

העיקרון של התאמה התפתחותית מזכיר לנו להתאים את הדרישה ליכולת הקיימת כרגע, ולא רק לגיל הכרונולוגי.

נבואה חיובית עוזרת להחזיק את הילד כמי שמסוגל לפתח ניהול עצמי, גם כשהדרך לשם דורשת כרגע הרבה תמיכה.

ממאבק לשיתוף פעולה מתאים במיוחד למצבים שבהם ההתארגנות כבר הפכה לשדה קרב. באתר הכלי מדגיש הטרמה, תיאום ציפיות, וידוא הבנה ועבודה משותפת על פתרונות במקום הסלמה.

ומודלינג מאפשר לנו להראות איך מנהלים את עצמנו מבחוץ: "גם אני לא רוצה לשכוח, אז אני כותבת לעצמי תזכורת."

שאלות להתבוננות

סיכום

המטרה של הורות תומכת קשב אינה לסדר לילד את החיים לנצח. המטרה היא לבנות עבורו פיגומים.

בהתחלה אנחנו מזכירים. אחר כך הלוח מזכיר. אחר כך הוא בונה את הלוח בעצמו. בהתחלה אנחנו מפרקים את המשימה. בהמשך הוא לומד לשאול בעצמו: "מה הצעד הראשון?" כך התמיכה אינה מחליפה עצמאות- היא הדרך לבנות אותה.

רוצים ליווי בבניית הכלים לבית שלכם?

פגישת ייעוץ ראשונה — 15 דקות, חינם, ללא התחייבות.