דלג לתוכן הראשי
מאיה פלטי | PATH-LY
מאיה פלטיPATH·LY · פסיכולוגית חינוכית
ויסות רגשי וחוסן

התפרצויות זעם אצל ילדים: איך להגיב ומה באמת עוזר

רוב העבודה ההורית נעשית דווקא לפני הסערה ואחריה.

מאיה פלטי · פסיכולוגית חינוכית מומחית · הספרייה

התנהגותגבולותקשר הורה ילד

התפרצות זעם לא מתחילה בצעקה ולא מסתיימת כשהילד נרגע. רוב העבודה ההורית נעשית דווקא לפני הסערה ואחריה.

כשההתפרצות כבר כאן

אתם מבקשים מהילד משהו ונתקלים בסירוב, או שהוא מבקש משהו ונענה בשלילה. מתחיל ויכוח. הבקשה חוזרת שוב, הפעם בטון קצת יותר תקיף. הילד מעלה את הקול, אתם מעלים בחזרה. פתאום הוא צורח, זורק משהו, משתטח על הרצפה או מודיע שאתם ההורים הכי גרועים בעולם. ובתוך כל הרעש עולה השאלה: מה אני אמורה לעשות עכשיו?

התשובה מתחילה דווקא בהבנה שלא כל מה שצריך לעשות עם התפרצות זעם צריך להיעשות בזמן ההתפרצות.

דרך מועילה לחשוב על התפרצויות היא בשלושה שלבים: לפני, בזמן ואחרי. לפני ההתפרצות אנחנו מנסים לזהות אותה מוקדם ולמנוע הסלמה. בזמן ההתפרצות המטרה היא קודם כול ויסות ובטיחות. אחרי שהסערה חלפה אפשר לחזור לקשר, לתקן וללמוד.

מה חשוב שנבין כהורים

התפרצות היא מצב שבו עוצמת הכעס, התסכול או המצוקה גדולה כרגע מיכולת הוויסות הזמינה לילד. ככל שהעוררות עולה, קשה יותר לעצור, להקשיב, לשקול אפשרויות ולהשתמש בכל אותן יכולות שאנחנו מבקשים ממנו להפעיל.

לכן בזמן ההתפרצות עצמה לא כדאי לנסות ללמד שיעור, לשכנע או לנהל דיון ארוך. כשמדובר בבני אדם, עדיף להכות בברזל בעודו קר.

זה לא אומר שמוותרים על גבולות. מותר לכעוס, להתאכזב ולהתנגד. אסור להכות או לפגוע. הגבול הוא על ההתנהגות, לא על הרגש. כדי לעזור לילד לווסת את ההתנהגות, אנחנו צריכים גם להכיר ברגש שמניע אותה.

מחקרים על אימון רגשי והדרכות הורים תומכים בשילוב בין ויסות ההורה, הכרה ברגש של הילד, תגובות הוריות תומכות ועבודה על ההתנהגות, ולא בהתמקדות בהתנהגות בלבד (Havighurst et al., 2022; De Raeymaecker & Dhar, 2022).

אותו עיקרון, תמיכה שונה בגילים שונים

ככל שהילד צעיר יותר, הוויסות שלו נשען יותר על המבוגר. בגיל הרך קרבה גופנית יכולה להיות חלק משמעותי מהוויסות: להתקרב, לרדת לגובה הילד, להציע יד, חיבוק או מגע מרגיע אם הילד מקבל אותו. מחקר על מגע וקשר מצביע על תפקיד אפשרי של מגע מיטיב בוויסות מערכות לחץ (Kidd et al., 2023).

ככל שהילד גדל ומתפתחות יכולות השפה והחשיבה, אפשר להישען יותר על מילים קצרות של שיום ואמפתיה ובהמשך על חשיבה משותפת. בגיל ההתבגרות לעיתים דווקא מרחק פיזי מסוים ופחות מילים בזמן הסערה מאפשרים למתבגר להתארגן.

זו אינה חלוקה קשיחה. יש מתבגר שיבקש חיבוק וילד בן חמש שלא ירצה שייגעו בו כשהוא כועס. מגע הוא הצעה לוויסות, לא משהו שכופים.

לפני: רוב העבודה מתחילה עוד לפני ההתפרצות

1. מחפשים את הדפוס

מתי ההתפרצויות קורות יותר? לפני ארוחת ערב? במעבר ממסך למקלחת? אחרי יום ארוך? סביב שיעורי בית? כאשר אח נכנס לחדר?

ברגע שמזהים דפוס אפשר לשנות את התנאים. לפעמים הפתרון אינו עוד שיחה על התנהגות, אלא אוכל מוקדם יותר, פחות דרישות מיד אחרי בית הספר, הכנה מראש למעבר או שינוי בשגרה.

אפשר לומר: "שמתי לב שממש קשה לך לסגור את המשחק בבת אחת. בוא נחשוב מראש מה יעזור לך לסיים."

2. מזהים סימנים מוקדמים להסלמה

במקרים רבים אפשר לזהות סימנים קטנים עוד לפני שההתפרצות מגיעה לעוצמה מלאה. בארגז הכלים ההורי אני קוראת לסימנים האלה בידים: איתותים לכך שמשהו מתחיל להיות קשה.

הקול הופך חד יותר. הטונוס בגוף משתנה. הילד מתחיל להתווכח על כל מילה. הפנים נסגרות. הוא אומר "אבל למה?" בפעם השלישית. לפעמים הוא לא מתנגד באמת לגבול, אלא מסמן בלבול, קושי במעבר, הצפה או צורך בעזרה.

הביד הוא הזדמנות להגיב כשהמערכת עדיין יכולה להקשיב.

אפשר לומר: "אני רואה שמשהו כאן מתחיל להיות לך קשה. מה הסתבך?"

3. מכינים מראש ומחזירים חלק מהשליטה

שגרות צפויות, התראה לפני מעבר ובחירה בתוך הגבול מפחיתות את מספר המצבים שבהם הילד חווה שינוי כמשהו שפשוט קורה לו.

אפשר לומר: "בעוד עשר דקות יוצאים. אתה רוצה להתארגן עכשיו או אחרי שאתה מסיים את המגדל?"

הבחירה אינה האם יוצאים. היא איך מגיעים לשם.

בזמן: קודם עוצרים את ההסלמה

1. בודקים קודם את עצמנו

לפני שאנחנו ניגשים לילד, כדאי לבדוק מה קורה בגוף שלנו. אם הלב דופק, הקול כבר עולה ואנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לגרום לזה להיפסק מיד, יש סיכוי טוב שגם אנחנו כבר בתוך ההסלמה.

אפשר לעצור לכמה שניות, להרגיש את הרגליים על הרצפה ולקחת נשימות איטיות. המטרה אינה להגיע לשלווה מוחלטת, אלא להחזיר לעצמנו מספיק שליטה כדי שלא נוסיף אש למדורה.

ויסות ההורה הוא חלק מרכזי ביכולתו לספק לילד ויסות משותף, ומחקר בתחום הסוציאליזציה הרגשית מדגיש את הקשר בין יכולת הוויסות של ההורה לבין האופן שבו הוא מגיב לרגשות הילד (Hajal & Paley, 2020; De Raeymaecker & Dhar, 2022).

2. משיימים את הרגש באופן שמקנה תוקף

לפני פתרון, גבול או הסבר, נותנים שם קצר לחוויה.

"אתה ממש כועס."

"רצית להמשיך וזה ממש מתסכל לעצור."

"נראה לי שהרגשת שלא הקשיבו לך."

כדאי להשאיר את הניסוח קצר ולא לקבוע עבור הילד בוודאות מה הוא מרגיש. אם טעינו, הוא יכול לתקן אותנו.

שיום רגשי ותגובה הורית שמכירה ברגש הם חלק מרכזי מתוכניות אימון רגשי שנבדקו במחקרים מבוקרים ונמצאו קשורים לשיפור באופן שבו הורים מגיבים לרגשות ילדיהם ולהפחתת קשיי התנהגות בחלק מהמחקרים (Havighurst et al., 2022).

3. מתאימים את הוויסות לגיל ולילד

עם ילד צעיר אפשר לרדת לגובה שלו, להישאר קרובים ולהציע מגע אם הוא מחפש אותו.

עם ילד בגיל בית הספר אפשר לומר מעט ולהישאר נוכחים: "אני כאן. קודם נירגע, אחר כך נדבר."

עם מתבגר ייתכן שהתגובה המתאימה תהיה דווקא לתת מרחב: "אני רואה שאתה מאוד כועס. אני בחדר השני. נדבר כשנוכל לדבר בלי לפגוע אחד בשני."

4. מחזיקים את הגבול בלי לנהל את הוויכוח

אם יש פגיעה, עוצרים אותה.

"אני לא אתן לך להכות."

"אני מרחיקה עכשיו את החפץ כדי שאף אחד לא ייפגע."

אבל לא צריך באותו רגע להסביר למה אסור, לדרוש התנצלות או לשכנע שהגבול מוצדק.

בזמן סערה המטרה אינה לנצח. המטרה היא לעבור אותה בבטחה ובלי להוסיף הסלמה.

גם האופן שבו הגבול מוחזק חשוב: במחקר אורך בקרב פעוטות, שימוש רב יותר בהפעלת כוח הורית ופחות עקביות ניבאו החמרה בחומרת ההתפרצויות לאורך הזמן (Mo et al., 2023).

אחרי: כאן מתחילים התיקון והלמידה

אחרי ההתפרצות לא צריך להספיק הכול במשפט אחד. יש כאן ארבע משימות שונות, ואפשר לטפטף אותן בכמה הזדמנויות שונות.

1. קודם חוזרים לקשר

הילד צריך לדעת שההתפרצות הסתיימה, אבל הקשר לא.

אצל ילד צעיר זו יכולה להיות התקרבות, משחק קטן או חיבוק. אצל ילד גדול יותר זו יכולה להיות פשוט חזרה לנוכחות רגילה.

אפשר לומר: "היה לנו ממש קשה קודם. אני שמחה שאנחנו שוב כאן יחד."

2. מבינים מה קרה

עכשיו אפשר לחזור לרפלקטיביות ולבדוק את הרצף.

מה קרה רגע לפני? מה הילד רצה? מה הוא הרגיש? מה היה הביד שלא זיהינו בזמן? וגם מה קרה לי, מה חשבתי והרגשתי ומה היו כוונותיי?

אפשר לומר: "מתי התחיל להיות לך קשה? כבר כשאמרתי שעוד מעט סוגרים, או רק כשכיביתי?"

המטרה אינה חקירה ולא מציאת אשמים. אנחנו מנסים לבנות מפה.

3. מתקנים את מה שדורש תיקון

אמפתיה אינה מבטלת אחריות.

אם הילד פגע, אפשר לחשוב כיצד מתקנים. אם ההורה צעק, איים או אמר משהו שהוא מצטער עליו, רצוי להדגים אחריות דרך התנצלות.

"גם כשאתה עושה משהו שאסור, אני אחראית לאופן שבו אני מדברת איתך. אני מצטערת שצעקתי."

כך הילד לומד שתיקון אינו עונש. הוא חלק טבעי ממערכת יחסים.

4. מתאמנים לקראת הפעם הבאה

רק עכשיו מגיעה הלמידה.

לא שואלים רק מה אסור לעשות, אלא מה כן אפשר לעשות כשהכעס מתחיל להגיע וכשהילד בגיל מתאים מבררים איתו מה יעזור לו. ילד צעיר יכול לתרגל לקרוא להורה, לבקש חיבוק או לומר "אני כועס". בגיל בית הספר ילד יכול כבר לזהות סימן גופני ולבחור מראש פעולה שתעזור לו לעצור. עם מתבגר אפשר לבנות הסכמה על יציאה זמנית מהשיחה וחזרה אליה בזמן מוסכם.

אפשר לומר: "בפעם הבאה שאתה מרגיש שהכעס מתחיל לעלות, מה יהיה הצעד הראשון שלך?"

החיבור לארגז הכלים ההורי

ההתמודדות עם התפרצויות זעם היא דוגמה טובה לכך שהכלים אינם פועלים בנפרד.

ממאבק לשיתוף פעולה: מניעה, עצירת הסלמה ותיקון הם שלושה חלקים של אותו תהליך.

רפלקטיביות הורית: לזהות את המסר שמתחת להתנהגות ואת הבידים שמקדימים אותה.

התאמה התפתחותית: לשאול כמה ויסות הילד מסוגל לבצע בעצמו וכמה תמיכה הוא עדיין צריך מאיתנו.

מודלינג: הילד לומד גם מהדרך שבה אנחנו מנהלים את הכעס שלנו.

חמלה הורית: גם כשלא הצלחנו לעצור את ההסלמה, אפשר לחזור, לתקן ולנסות שוב.

זמן קסם: קשר שמטופח מחוץ לרגעי העימות נותן לילד פחות צורך להיאבק כדי לקבל נוכחות ויותר ביטחון בכך שהקשר יישאר גם כשקשה.

מתי כדאי לפנות לעזרה

התפרצויות הן חלק מההתפתחות, במיוחד בגיל הרך. עם זאת, כדאי להתייעץ כאשר הן תכופות מאוד, ממושכות, כוללות פגיעה משמעותית בילד או בסביבתו, מחמירות לאורך זמן, או פוגעות באופן משמעותי בתפקוד בבית, במסגרת החינוכית או ביחסים.

שאלות להתבוננות

1

אילו בידים הילד שלי שולח לפני שההתפרצות מתחילה?

2

באילו מצבים אני מזהה דפוס קבוע של הסלמה?

3

מה קורה לי בגוף כשהילד מתחיל להתנגד?

4

איזו תמיכה מתאימה לילד שלי כרגע מבחינה התפתחותית?

5

האם אנחנו משקיעים יותר אנרגיה בעצירת ההתפרצות, או גם במניעה ובתיקון שאחריה?

סיכום

המטרה אינה לגדל ילד שלא כועס ולא למנוע כל התפרצות. המטרה היא לעזור לילד ללמוד בהדרגה להכיר את הטריגרים שלו, להתווסת במצבי תסכול וקושי ולשמור על קשר גם לאחר מתח וקונפליקט.

בהתחלה אנחנו עושים הרבה מהעבודה עבורו. בהמשך אנחנו עושים אותה איתו, ובהדרגה יותר ויותר מהכלים הופכים להיות שלו.

מקורות

De Raeymaecker, K., & Dhar, M. (2022). The Influence of Parents on Emotion Regulation in Middle Childhood: A Systematic Review. Children, 9, 1200.

Hajal, N. J., & Paley, B. (2020). Parental emotion and emotion regulation: A critical target of study for research and intervention to promote child emotion socialization. Developmental Psychology, 56, 403–417.

Havighurst, S. S., Kehoe, C. E., Harley, A. E., Radovini, A., & Thomas, R. (2022). A randomized controlled trial of an emotion socialization parenting program and its impact on parenting, children's behavior and parent and child stress cortisol: Tuning in to Toddlers. Behaviour Research and Therapy, 149, 104016.

Kidd, T., Devine, S. L., & Walker, S. C. (2023). Affective touch and regulation of stress responses. Health Psychology Review, 17, 60–77.

Mo, J., van den Akker, A. L., Leijten, P., & Asscher, J. J. (2023). Parental Discipline Techniques and Changes in Observed Temper Tantrum Severity in Toddlers. Research on Child and Adolescent Psychopathology, 51, 571–582.

כלים קשורים בארגז

ממאבק לשיתוף פעולה

ממאבק לשיתוף פעולה

רפלקטיביות הורית

להבין את המסר שמאחורי ההתנהגות

התאמה לשלב התפתחותי

לראות את הילד בגובה העיניים שלו

מודלינג הורי

הילדים שלנו קוראים אותנו כמו ספר פתוח, לכן עלינו לשים לב לתוכן של הספר...

חמלה הורית ועצמית

לקבל את עצמנו כדי לקבל את הילד

זמן קסם

5-20 דקות ביום של זמן אישי — הבסיס לקשר

רוצים ליווי בבניית הכלים לבית שלכם?

פגישת ייעוץ ראשונה — 15 דקות, חינם, ללא התחייבות.

לייעוץ ראשוני חינם בוואטסאפ
← חזרה לספרייה
הכי קל פשוט לכתוב לי מה אתם צריכים